הכתר המסורתי ואת הבגדים הטקסיים.

בליני היה צייר ופסל איטלקי מוונציה, חלק ממשפחת אמנים מפורסמת ביניהם אביו, יאקופו בליני ואחיו ג'נטילה בליני.

בשנת 1474 החלו ג'ובאני ואחיו ג'נטילה לצייר שורה של תמונות היסטוריות עבור ארמון הדוג'ים של שליטי וונציה, הנמצא בכיכר סן מרקו הידועה בוונציה.

ג'ובאני נחשב כמי שחידש את הציור הוונציאני, בהוסיפו לו סגנון צבעוני וחושני. תוך כדי שימוש בצבעי שמן המתייבשים לאט יצר ג'ובאני עומק ועושר של גוונים והצללות הנחשבים מרהיבים ביופיים.

הדיוקן שלפנינו מתאר את ליאונרדו לורדאן (1436-1521) כשהוא לבוש בבגדי השרד הטקסיים שלו ולראשו כתר הדוג'ים. ניתן לזהות את לורדאן בשל דמיונו בדיוקן זה לדיוקנו בציורים אחרים שצוירו בתקופת כהונתו. על-פי המסורת הוונציאנית, נהגו הדוג'ים להזמין דיוקן רשמי שלהם כשהם לובשים את הכתר המסורתי ואת הבגדים הטקסיים.

הצגת הדיוקן בציור היא בהשראת הפיסול הרומי של חצי הגוף העליון (פרוטומה). יחד עם זאת, דיוקן זה הינו יוצא דופן וחדשני בכך שהדמות מישירה מבטה קדימה לעבר הצופה, וזאת בניגוד לנוהג שהיה מקובל בתקופתו של בליני, בה נהגו לצייר את הדיוקן בפרופיל.

לאונרדו לורדאן היה ראש הרפובליקה של המדינה הוונציאנית שנבחר לכל חייו על-ידי האצולה. בתמונה הוא עומד מאחורי מעקה אבן על רקע של שמיים כחולים מושלמים, היוצרים סביבו תפאורה קסומה.

זהו ציור מבריק בתלת מימד כיוון שבליני צייר בהשראת אמני הרנסנס שעיצבו דיוקנאות רומיים מוצקים ונפחיים. יש תחושה שאפשר להסתובב סביב הדמות ולחוש את קפלי בגדיו המודגשים. זהו דיוקן המשקף אוטוריטה ומנהיגות, כיאה לדיוקנאות של השליטים שתועדו בסגנון הרנסנס האיטלקי המוקדם.

העמידה מאחורי מעקה שיש סטאטי מדגישה את עוצמתו. עם זאת, בליני מרכך את התמונה על-ידי מראה המרקם הרך של עורו והבד העדין של בגדיו. בליני, כאמן וונציאני, היטיב ליצור תחושות באמצעות הצבע. הצבעים העשירים שבדיוקן משקפים גם את המראה הזוהר של תעלות העיר ואת האור הוונציאני המסנוור. פניו של לורדאן זוהרים בשמש הערב. האמן העניק לעורו הילה זהובה היוצרת נגיעה אינטימית עדינה ופגיעה כדי להדגיש את פנימיותו של האיש. אך יש בו גם קשיחות נסתרת. מחד, מבטו רגוע ומהפנט, מעט מחייך, אך הצד המוצל של פניו רומז שראוי להיזהר ולחשוש מכעסו.

לורדאן היה ידוע כאדם שאוהב להתלבש בסגנון מהודר. בגדיו הרשמיים היו מפוארים: כיסוי הראש הרקום בחוט זהב והכפתורים הגדולים הידועים בשם "פעמון הזהב". באופן סמלי, הדיוקן מייצג עבור האמן את העיר וונציה ואת גאוותו עליה.

תמונה זו פרסמה את בליני, והביאה לפופולאריות שלו בוונציה.